אתם לא יודעים כלום

אני מדריך בישיבה תיכונית נחשבת.

לילה עמוק, כולם ישנים ורק אני מסתובב ומאזין מבעד לדלתות נהנה לשמוע את הנשימות הקצובות ואת השקט הנעים – שומע קול בכי חנוק מתלבט אם להיכנס, מנסה לחשוב מי ישן בחדר, אני נכנס אחרי התלבטות, אני מתיישב ליד המיטה והוא נפתח לאט לאט ומספר לי על נפילות ועל יאוש ועל פחד, אני מנסה להרגיע אבל יודע שאני צריך יותר כלים, למחרת אני מתייעץ עם פסיכולוג והוא עוזר לי לגבש גישה לסוגיה, אני מבין שחייבים לערב הורים אני מבין שחייבים לנתק אותו מהיכולת ליפול לאינטרנט, לאט לאט אני מביא אותו לפתיחות לאבא שלו הם מדברים ואני מרגיש שעול

ירד מעל צווארי.

ואז אני שואל את עצמי, מי יודע עוד כמה נערים שמסתובבים סביבי נמצאים במצב דומה?

אני מנסה לזעוק את זעקתי לרבנים של הישיבה, למחנכים הותיקים אבל אני מרגיש שהיא בקושי נשמעת, כשאני אומר לרבנים שלהערכתי בין שבעים לשמונים אחוז מהתלמידים שלהם נופלים/נפלו באינטרנט ולא בסתם סרט לא כ"כ צנוע הם לא מאמינים, אני יודע שלאט לאט האסימון מתחיל לרדת אבל אני מרגיש שחוסר המודעות הוא המכשול הראשון וגם העיקרי בדרך לפתרון הבעיה.

חשדתי בילד שהוא מתדרדר רוחנית אנחנו חברים טובים אז העזתי וחיפשתי אצלו בארון, מצאתי דברים בעייתיים מאד לקחתי את הדברים והשמדתי אותם. כתבתי לו מכתב מרגש וכואב והשארתי לו בארון שלחתי לו הודעה יש לך מכתב ממני בארון.

הוא התבייש מאד ולקח את הדברים לליבו אמרתי לו שאני לא תמים ואני יודע שגם הוא לא, אני בטוח שהסיפור לא נגמר פה ואני ינסה לעזור אם הוא רק ירצה להעזר בי, מהכרותי אותו ידעתי שהוא לא יגש וחבל כ"כ..

מחנכים נוטים לחשוב שאם ילד מצטיין בלימודי הגמרא מתפלל יפה ובעל מידות טובות הרי שרוב הסיכויים שהוא אינו נופל באינטרנט, טעות. נפוצה לצערנו. ממש אין קשר בין הדברים.

הורה אחד אמר לי שהוא מאמין שזה טוב להעמיד את הילד באתגר של אינטרנט חופשי, כמעט צעקתי עליו... איזו טיפשות! הילד לא אמור לעמוד בנסיון שכזה! זה כמו שתעמיד בפני ילד קטן סוכריה רעילה, אין ולא אמור להיות לנער כלים להתמודד עם פיתויי האינטרנט בהיחשפות שכזו. לך תסביר לנער כזה שאבא שלו כ"כ מתעקש על אינטרנט חופשי מה זה אולי אומר על אבא שלו...

היה לי חשש על ילד אחר שהוא נופל באינטרנט בצורה קשה אמרתי לו כמה פעמים "אתה- צדיק אתה" הוא החזיר לי :לא,אני לא... חששותיי התגברו אבל רק אחרי כמה חודשים הרגשתי יכולת לפתוח איתו את הנושא הוא בכה לי על הנפילות שלו ואני בכיתי יחד איתו ניסיתי לעזור לו הוא הרגיש שהוא יוצא מהבעיות הזהרתי אותו שזה לא נגמר כל עוד ההורים לא בתמונה כל עוד יש לו אינטרנט בחדר אבל הוא לא העיז להגיד להורים, עשינו הסכמים והבטחות. חשבתי שהסיפור מבחינתי נגמר, רק כעבור כמעט שנה הוא אמר לי שמאז הוא נפל עוד כמה פעמים ו"בחסדי שמים" לאחרונה ההורים שלו עלו על זה דיברו איתו ארוכות ושמו לאינטרנט קץ.

עצות אתם רוצים?

במילה אחת "מודעות"

אני מרגיש שאנשים לא מבינים עד כמה.

לא מבינים עד כמה זה מסוכן, כמה זה מפתה, כמה היום לנער אין בושה. לא מבינים כי הם בדור אחר,וזה לא שאני לא מאמין ברבנים ובמחנכים שלנו, הפוך- אני מאד מאמין, אני סבור שאם הם היו נחשפים למצב בשטח הרי שבכמה החלטות אמיצות פשוטות יש להם יכולת לשנות את פני הנתונים בשטח מקצה לקצה, החלטות פשוטות כמו סגירת שערי ישיבות בפני נער המחזיק בביתו אינטרנט פתוח תתקבל בהרמת גבה כיום אולם לא יעבור זמן רב ומי שלא יעשה כך ייחשב לפרמיטיבי, לא צריך להיות גאון גדול כדי לחשוב על עוד כמה הצעות דומות, ואולי יותר חכמות, הענין הוא אחד: מודעות. כשזה יהיה, כדור השלג כבר ימשיך להתגלגל מאליו.

ואם לא ... אז אני מקווה שהדור של הילדים שלנו, שלי ושל חניכיי בעז"ה, יגדל כבר עם הורים ומחנכים יותר מפוקחים בנושא הזה של האינטרנט, אולי נצליח לייצר חברה כזו שמצליחה לתת גדרים ברורים וטובים לרשת.

הלוואי.